באלעד, טלמון ושלעבים החלו הלוויותיהם של שלושת הנערים החטופים. שלוש הלוויות שיתאחדו להלוייה אחת גדולה בעיר מודיעין.

בטלמון הספיד נציג הממשלה שר האוצר יאיר לפיד שבין דבריו אמר כך:

כשאנחנו קוברים ילד אנחנו בוכים על החיים שלא יהיו להם. אנחנו קוברים היום חתונה, אנחנו קוברים את צווחת החיים הראשונה של תינוק, אנחנו קוברים היום שולחן שבת שלם שלא יבוא כבר לעולם. ולפיכך בואו נזכור בכל רגע שאנחנו קוברים היום ילד. אנחנו קוברים היום ילד שיכול היה להיות של כל אחד מאיתנו, ולפיכך הוא אכן של כל אחד מאיתנו. אנחנו לא קוברים מתנחל, אנחנו לא קוברים חייל בקרב הבלתי נגמר על הארץ הזו. זו לא הלוויה של חלק אחד בעם, לא קבוצה אחת קורעת קריעה ואנחנו זקוקים אחד לשני ביום הזה. אנחנו זקוקים אחד לשני. לא לכעס אנחנו זקוקים, לא לפיצול נוסף בינינו, לא לתחרות מי מביע זעם קדוש יותר או שנאה טהורה יותר. הזעם אינו קדוש. השנאה אינה יכולה להיות טהורה. אני מבין כל מי שזועק לנקם, איך אפשר לא להבין כשגם אני מרגיש כך. כשכל אחד מאיתנו מרגיש כך. אבל ביום הזה, בלוויה הזו, מול המשפחה הזו אנחנו זקוקים לאהבה. אנחנו זקוקים לשפה משותפת. אנחנו צריכים למצוא מחדש את השבילים זה אל זה. אם אנחנו רוצים להעניש את אויבנו, אין להם עונש יותר גדול מכך שהם מסתכלים עלינו ורואים שאין שום דבר שיכול להפריד בינינו. אם אנחנו רוצים לנקום ברוצחים, ואנחנו נמצא אותם ונעניש אותם, הנקמה האמיתית היא היכולת לגשר על הפערים בינינו ולחבק אחד את השני למרות כל פגמינו והויכוחים בינינו. אם אנחנו רוצים לקדש את זכרו של גלעד עלינו לבחור מה אנחנו מקדשים את האיבה לאחר או את האהבה זה לזה. את מה שמפריד או את מה שמחבר. את החשדנות או את האמון בינינו. ילדים לא כותבים צוואות אז אנחנו צריכים לכתוב ביחד את הצוואה של גלעד. אם מרשה לי המשפחה ומרשה לי הקהל הייתי מציע שנתחיל את הצוואה הזו במילותיו של הארי הקדוש: 'הריני מקבל עלי מצוות אעשה של ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי וכמאודי'.

בשלעבים הספיד נציג הממשלה שר החינוך שי פירון שבין דבריו אמר כך:
נערים ונערות, צעירים וצעירות, חבריהם של נפתלי גיל עד ואייל היקרים,
הימים האחרונים גילו את הקסם, העדינות, הרגישות, החברות. גדל בישראל דור צעיר הנטוע בנופי ושורשי העם והארץ, המגלה ערבות וחיבור עמוק. דור היודע לשלב בין עדינות לגאווה לאומית, בין כניעה אל מול גורל והנהגה אלוקית הנובעת ממידת הדין, לבין אחריות לעיצוב מחר חדש שיש בו גאולה ואמונה בטוב.
המילה "חיים" נאמרת בלשון רבים כי היא כוללת את הרע ואת הטוב. החיים הם מכלול שיש בו כאב ושמחה. אל תאבדו את האמון בחיים. תמונותיהם של חבריכם ימשיכו ללוות אתכם ואותנו, הם ימשיכו ללוות אותנו כמקור של השראה לחיים של משמעות.

רחל אמנו,
יחד עם אברהם, גם הוא אבינו, יחד עם איריס ואורי ועם אופיר ובת גלים, הפכתן להיות האימהות והאבות של כולנו. 3 אימהות הובילו את כולנו לשירה חדשה.
שלוש אימהות למדו אותנו על מהותה של האימהות, שורשיותה של האהבה, ייחודיותה של הדאגה.
שלוש אימהות כתבו פרק חדש על עוצמה ושאר רוח.

רחלי,
לשמוע אותך ואת אבי – ולהתפעם. להתגדל.
המילים המדודות והמדויקות, העוצמה, ובעיקר עולם שלם של אצילות וגדלות נפש חדרו ללב אומה שלמה.
רחל אמנו,
אימהות ואבות לא עוזבים. אנו נמשיך לצעוד לצדכם, לתת ולקבל, לבנות יחד מורשת מדויקת שתנציח את נפתלי, תחיה את רוחו ונשמתו ותפעל פלאות בעולם.

באלעד הספיד נציג הממשלה שר הבטחון משה יעלון שבין דבריו אמר כך:
שלוש אימהות ושלושה אבות טומנים היום את בניהם. משפחות יפרח, פרנקל ושאער נפרדות היום מאיל, נפתלי וגיל-עד. הצער והיגון אשר עוטפים אתכם מאז קבלת הבשורה המרה, עוטפים גם את הארץ כולה. אתם, שגידלתם את הבנים והפכתם אותם למי שהם – מלאי חיים, אוהבי אדם ועם, עולם ומלואו של אהבות וחלומות ותקוות – תישאו מעתה את זיכרונם לכל מקום אליו תפנו, ועימו גם תחושת ההחמצה המייסרת, הגעגועים העזים, הכאב העצום שצורב את הנשמה יום וליל.
בשלושת השבועות שחלפו מאז חטיפתם של איל, גיל-עד ונפתלי, גילינו מדי יום עוד טפח על אישיותם המיוחדת. על הקשר החם והאוהב עם בני המשפחה, על התחביבים שהיו לסימן ההיכר שלהם בחיק המשפחה והחברים, על הדברים הקטנים שמזכירים לנו, בסופו של דבר, כי הם היו נערים בתחילתו של מסע חיים שנגדע. "קודם זמנם מתו, ושירת חייהם נפסקה".

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לנערים ואמר נשבנו בקסם חיוכם, בעדינותם, בחדוות נעוריהם. היום הזה הפך ליום אבל לאומי. אנחנו מקדשים היום קבר שמלמדנו כיצד לחיות"."תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבנו. הם מקדשים את המוות ואנחנו את החיים. הם מקדשים את האכזריות ואנחנו את הרחמים. זהו סוד כוחינו, זהו גם הבסיס לאחדותינו".

נשיא המדינה שמעון פרס ספד גם הוא לנערים ואמר: "לכל אלה שמחים לאידנו אני רוצה לומר שהטרור הוא בומרנג. הוא מכוון נגדינו אבל פוגע במשלחיו". "אנחנו נרכין ראשנו אבל לא תיפול רוחנו. אני יודע שידם של כוחות הביטחון תשיג את הרוצחים והם יבואו על עונשם".

איל, גיל-עד ונפתלי נחטפו ונרצחו בידי בני עוולה, מחבלי חמאס שארבו להם שעה שחיפשו דרך לשוב לבתיהם, לחיק הוריהם ומשפחתם. הם נחטפו ונרצחו רק משום היותם יהודים. הם נחטפו ונרצחו בדם קר בידי מי שחרטו על דגלם לפגוע באזרחי ישראל ולנהל נגד מדינת ישראל מלחמת התשה יומיומית.